מאז 1974, בה התקבלה באו”ם החלטה 3263 (XXIX) הקוראת להחלת אזור מפורז מנשק גרעיני ושאר נשק להשמדה המונית במזרח התיכון, חזרו האומות המאוחדות וארגונים בינלאומיים אחרים על קריאה זו במספר הזדמנויות…קריאות אלו ועוד כמה נכשלו כולן בהשגת המטרה.
בפעם האחרונה, ב-2010, כאשר הכנס לבחינה של האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (TNP), ביקש לקבוע את 2012 כתאריך בו יוחל ביישום התהליך והחלת היוזמה, הוא הוחרם, שוב, על ידי ישראל וארצות הברית.
הכרזת המזרח התיכון כאזור מפורז מנשק גרעיני, דורשת כי ישראל תחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני כמדינה שאינה מחזיקה בנשק זה ותאפשר פיקוח של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית (AIEA) על כל המתקנים הגרעיניים בתחומה, ממש כפי שכבר עשו כל המדינות האחרות באזור.
אם ישראל הייתה פותחת את מתקניה בפני פקחי הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, מועצת הביטחון של האו”ם (CS), הייתה יכולה להכיר בהיקף האמתי של הסכנה שמהווה מצבור הנשק הסודי כביכול, והייתה מחויבת לנקוט בצעדים הנדרשים כדי להסיר איום זה המרחף מעל השלום השברירי באזור.
אלא שדבר אינו כפי שהוא צריך להיות. בחוסר אחריות בלתי הגיוני, אך מחושב כדי לשרת אינטרסים זרים, מועצת הביטחון מניחה לישראל להמשיך ולהגביר את התחמשותה האטומית ללא פיקוח כלשהו. היא נמנעת מלתבוע את מילוי החלטותיה שלה עצמה וחושפת את חוסר יכולתה למנוע תוצאות הרות האסון, שאין צורך להיות נביא כדי לצפותן.
אל לחוסר מעש בלתי אחראי זה ולאינטרסים הנסתרים שמאחוריו לעמוד כמכשול בדרכם של אזרחי העולם בבואם לקחת על עצמם את המשימה של הבטחת השלום ולדרוש ממועצת הביטחון ברוב קולות ובאחדות, לנקוט בצעדים נחושים כדי להכריח את ישראל לפתוח את מתקניה הגרעיניים בפני פקחי הסוכנות לאנרגיה אטומית.
כדי להציג טקסט שיישלח לאו”ם, לחץ כאן
 |
 |
